שלוש שנים חלפו, ובסופו של דבר אחרי טיפול בתת המודע בתהליך פשוט, מדויק ומאוד ממוקד קיבלתי את חיי חזרה, והגעתי לרופא הפריון שלי, חמושה באנרגיות להצלחה, בטוחה בעצמי ויודעת שהפעם אני עושה את זה! אחרי שלושה טיפולים לא מוצלחים במיוחד, ארבעה זקיקים,  שניים ובטיפול האחרון זקיק אחד בלבד(!)

הרופא לקח  אותי לחדר צדדי ואמר לי: "איריס, השחלות לא מגיבות לטיפול. הרזרבה השחלתית שלך נמוכה, בעקבות הטראומה נפגעו השחלות שלך, והביציות שלך בנות 43-45 כך שאין טעם להמשיך להזריק כמויות של הורמונים לגוף. אנחנו נשאב לך מידי טיפול את הביצית האחת שבייצת וזהו."  מפה לשם.. חמושה באנרגיות חיוביות או לא, זה כבר תמרור עצור ענק. אז מה אעשה? פונדקאות...

​

חתמתי בסוכנות לתיווך עם פונדקאית. הסוכנת אמרה לי, "אל תחתמי לי עכשיו, בואי נראה שהביציות שלך בכלל בסדר, כי אולי נצטרך תרומה". לא לא יקירתי, הביציות שלי בסדר גמור(!) תביאי את הטופס איפה אני חותמת לך?

את ההפריה האמתית עשיתי בתת המודע שלי, אמונה גדולה ובלתי מתפשרת, שהביציות שלי בסדר ותהיה לי ילדה (כי ככה החלטתי!) שלי, מהביציות שלי ואף אחד לא יעצור אותי.

​

ביקשתי מהרופא רק עוד טיפול אחד אחרון, זהה לטיפול שהניב 4 זקיקים, איך יכול היה לסרב לי? אחרי הכל... זו פעם אחרונה ודי, לא אציק לו שוב.

יומיים לפני השאיבה, בביקורת האחרונה, 9 זקיקים(!) בשלים ויפים מוכנים לשאיבה.  אני מגישה לרופא טופס לאישור הפונדקאות, הוא מסתכל ואומר לי, לא יקירתי, את תהיי הפונדקאית, אני לא חותם על זה, הרחם שלך מושלם, הרירית מצויינת, נפגש באסותא בעוד יומיים להחזרתם לרחם שלך.

​

שניים הוחזרו, שניים נקלטו ורק אחת שרדה ונולדה ב27 באפריל 2020, היום המאושר בחיי, אריאלי שלי הגיעה לעולם.

היה זה  היום בו הוכחתי לעצמי שההפריה מתחילה בתת המודע, ולתודעה שלנו יש כוח אינסופי להשיג כל דבר שרק נרצה, רק אנחנו יכולות לייצר את המציאות שלנו ולא אף אחד אחר!

 

אריאל שלי היא ילדת קשת אמתית שנולדה אחרי אובדן הריון כנגד כל הסטטיסטיקות והסיכויים, והיא ההוכחה החיה להצלחת השיטה.